פרק ראשון, שני ושלישי ~ מקום בשם ווּרְמוד, הארובות, הקטור והלן.

30.01.16

אני מניחה שהביקורת שלי על שלושת הפרקים הראשונים הייתה...המ... קצת ארוכה. ליתר ביטחון הוספתי גם סיכום בסוף, כדי שאלו שמעדיפים להגיע ישר לעניין(עצלנים כמוני, למשל;) יוכלו לדלג על תמצות הפרקים, הביקורות המורחבות וכו'. 
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הפרק הראשון מתחיל מבוקר רגיל בוורמוד; או בעצם, הבוקר הכי לא שגרתי בחייה של וֶגָה גֶ'יין, הווּגית בת 14 היחידה באזור. כלבי תקיפה שרצים בגבול לקוואג, צרחה מקפיאת דם עם שחר? לא רק ששניהם לא שגרתיים בכפר משעמם כמו וורמוד, אלא שהם גם לא נראו או קרו מעולם עד עכשיו. 
הפרק השני מתמקד יותר בעבודתה שבארובות -מן מפעל ליצור פרטי נוי-, ובחבריה לעבודה(טוב, לא כולם חברים...). המועצה מגיע לביקור לא ידידותי במיוחד במטרה לתפוס את הוּוג היחיד שיצא אי-פעם מוורמוד, שבמקרה הוא גם השותף של וגה לעבודה. 
הפרק השלישי עוסק דווקא בתיאור וורמוד ואורך החיים במקום -כפר צפוף ועני שהאושר נדיר בו, שתושביו מאמינים בכל קיומם שאין דבר מעבר לקוואג, השממה שאחרי וורמוד-, ובמשפחתה של וגה גֶ'יין: שני הורים על סף המוות, אח צעיר וגאון, וסבא שמת לפני זמן רב והשאיר אחריו סודות רבים. 
נקודת המבט של וגה מאוד מפורטת, ואחד הדברים שאהבתי בה יותר מכל הוא שהיא אומרת כל מה שהיא חושבת בלי לחשוב על זה יותר מידי. כמובן שהיא לא מתחצפת סתם ככה לכל אחד שהיא פוגשת, אבל אם היא חושבת על אדם מסוים שהוא לא מוצא-חן בעיניה(בלשון המעטה),  היא לא תהסס להגיד לו את זה ואת כל מה שהיא חושבת עליו. מלבד זאת, אהבתי את העובדה שהיא מאוד עצמאית - היא מגדלת את אחיה הקטן לבד כי הוריה על סף מוות ב'בית החולים' כבר זמן רב, עובדת במשך מחצית היום ואחראית מאוד. 
אלו ויכולתה להסיק מסקנות בצורה מהירה, אי-האמונה שלה בוּוגים אחרים, הכרתה במציאות, ועצם העובדה שהיא כל מה שאני מצפה מגיבורת הסיפור הראשית - מדהימים בעיני. התחברתי אליה בקלות ונסחפתי עם כל חשד, רגש ומילה שלה. כמובן שהפסימיות שלה מעצבנת במידה מסוימת, אבל היא חלק מהדמות. זה בערך כמו להאשים את עצמי באופטימיות יתר - במה ההיגיון פה? אם לדמות שאני מחבבת יש תכונה מסוימת שלא מוצאת חן בעיני, אני אמורה לקבל אותה כמו שהיא. אחרי הכל, אם אהבתי את הדמות עם התכונה הזאת, בלעדיה היא לא תהיה אותו הדבר ויכול להיות שכבר לא אתחבר אליה. (אני מודה, פה כבר נסחפתי קצת...)
כתבתי ביקורת אחת על שלושה פרקים רצופים בגלל שבעיקרון לא קרה הרבה, ולכן לא היה הרבה מה לכתוב. כן, לומדים הרבה על וגה והחיים שלה, וכן, מבהירים את העניין עם הבריחה של קוונטין הרמס מוורמוד, וכן, מסבירים הרבה על וורמוד עצמה - אבל העלילה לא התקדמה לשום מקום מרגע בריחתו של קוונטין ועד לשיחה המחשידה עם חבר המועצה. 
בכל מקרה, מאוד התלהבתי מההתחלה. היא מלהיבה, ממש מבעירה אותך מהמשפט הראשון ומונעת ממך להתכלות בלהבות. השפה הגבוה מקשה להבין את הסיפור, וגם המושגים והשמות החדשים לכל דבר, אבל ברגע שמבינים את העניין הכל הופך להרבה יותר קל. 
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
לסיכום - עד כה התחברתי לדמות הראשית והסיפור ריתק אותי. אם לא הייתי מפחדת מהמבטים של חבריי לכיתה מהאורך של הביקורת הזאת(הציפיות שלי בעניין גבוהות לאחר שהם עשו זאת עוד בפוסט הראשון[הצילו?]) כנראה הייתי כותבת עוד הרבה על התלהבותי מהתחלת הסיפור. =)