פרק תשיעי, עשירי, אחד-עשר ושניים עשר ~ הפרס, זוג ג'ביטים, שרשרת הדסטין, האפשרות הבלתי אפשרית.

13.02.16

בפרק התשיעי דוּמיטר מכריז כרזה מפתיעה - קוונטין הרמס הפך רשמית לעבריין נמלט. והפרס עליו, חיי או מת, הוא אלפיים מעות. סכום שבין רגע יהפוך כל ווג בוורמוד לעשרים יותר מהמועצה כולה. 
בפרק העשירי וגה מתגנבת אל הארובות בשעת הלילה, במטרה להוציא את הספר של קוונטין מהארונית שלה לפני שיגלו אותו. אך במקום לצאת מהארובות ולחזור ללון, היא נתקלת בזוג גָ'ביטים(מן נחשים שמאתיים חמישים ראשים צומחים לכל אורכם) ונופלת אל מותה במפל של דם. 
בפרק האחד עשר וגה ניצלת בזכות שרשרת מתכת מוזרה שעוקבת אחריה לכל מקום, ששמה(לשרשראות יש שם?) הוא דסטין. מאוחר יותר נגלה שהשרשרת מסוגלת לעוף. 
בפרק השניים עשר, המועצה מכנסת אסיפה של כל תושבי וורמוד ומכריזה על פרויקט מחריד - בניית חומה בין וורמוד לקוואג. מאיפה הגיע החלטה זאת פתאום? אחרי שנגלה כי העקבות היחידים של קוונטין הרמס הם בגדים, קווצת שיער וגלגל עין(!), הוּוגים משוכנעים שהוא נלקח בכוח. על ידי הולך-על-שתיים, שכנראה מסוגל לשלוט במחשבות. והשולט-במחשבות הזה כנראה עקר לקוונטין את העיניים ואילץ אותו לספר מידע על וורמוד - ואז רצח אותו. 
אם הייתי צריכה לתאר את אבעת הפרקים האלו במילה אחת - מותחים. 
קוונטין מבוקש, חי או מת - מה?! מתחת לארובות יש מבוך של מפלים של דם - מה?! קיימת שרשרת בשם דסטין, והיא עוקבת אחרי וגה ומסוגלת לעוף - מה?! קוונטין, האחד והיחיד, מת - מה?!
נדהמתי מכל עובדה חדשה שגיליתי. מהפרס על ראשו של קוונטין ועד לעובדה שהסיפור באמת התחיל להאיץ. אני לא חובבת רצח ואני לא סדיסטית, אבל רק העובדה שעקרו לקוונטין את העיניים הופכת את הסיפור להרבה יותר מושך - הוא מתחיל להיות הרבה יותר מציאותי. המקרה הזה(וגם ההשערה של 'רצח קוונטין') מאוד הזכירו לי את הפחד מכל קט (כמו דאעש וחמאס) כיום, ולכן היה לי מאוד קל להזדהות עם וגה בפרקים אלו. 

פרק חמישי,שישי, שביעי ושמיני ~ הדרך החוצה, משפחת דֶלפִיה, מוריגון, בתוך הספר.

13.02.16

בפרק החמישי וגה נענית לבקשתו של קוונטין ויוצאת מאוחר בלילה אל העץ שלה, נחושה לגלות מה הוא השאיר שם בשבילה. בדרך שם גארם מתחיל לרדוף אחריה משום מקום(מן נמר ענק נושף אש בעל חזה נוטף דם[?]), והיא נאלצת לנוס על נפשה. בזמן בריחתה, היא מגלה מה הדבר שקוונטים הרמס הסתיר בעץ שלה - מפה של הקוואג?!
בפרק השישי דלף, חברה הטוב ביותר של וגה, מגלה לה שהוא הווּג היחידי שאי-פעם ראה אירוע של ווגמורט כלשהו. הסיפור מסתבך כשהוא מוסיף שהווגמורט הזה הוא וירג'יל גֶ'יין, סבה של וגה. 
הפרק החמישי עוסק במן חקירה משטרתית-פסיכולוגית לוגה גֶ'יין מטעם הווּגית הנקבה החשובה והמרתיעה ביותר בוורמוד, מוריגון. קשה שלא לשים לב שגם היא במרדף אחרי קוונטין הרמס-כמו כולם-, אבל השאלות הישירות והמבטים החורצים מהווים סכנה רצינית לוגה. 
הפרק השמיני עוסק בהתגנבות של וגה לביתו של קוונטין, במטרה להשיג עוד מידע על אודות בריחתו. תוך כדי הסריקה היסודית, וגה מגלה דברים חדשים רבים על חברה לעבודה. 
כנראה שהפרקים 5,6, ו7  היו אמורים להיות פרק אחד ארוך, כי חוץ מסיומת דרמתית לכל פרק הם מתמקדים כמעט באותו נושא ומתמשכים מאותה עלילה. צירפתי גם את פרק 8 כי אני חייבת להזדרז עם סיום הקריאה (הצילו_עוד_לא_סיימתי_את_הספר_וההגשה_היא_למחר). 
אישית, גיליתי שיש לי שנאה מיוחדת למוֹריגוֹן. השלמות שלה, המראה הנקי וטהור מדי, השפה הגבוה והמוגזמת מאוד - באמת; היא כיערה את כל היופי בסיפור שהיה עד עכשיו. כולם כל כך עניים, ממש מרגישים את הרצון של כולם לשרוד, והיא כולה לבנה ומדהימה וחזקה. עם כמה שאני מעריכה דמויות כאלה(טוב, אני לא.), לדעתי הדמות הזאת בכלל לא אמורה להתקיים. כנראה שהסיבה היחידה שהיא בסיפור היא שבסופו של דבר, חייבים לשנוא מישהו.
ולנושא אחר ~ דלף. הו, דלף. כמה זמן? עד מתי? למה אתה כל כך טיפש ועד עכשיו לא עשית כלום עם אהבתך הנצחית לוגה?! אתם ממש מתאימים! היא נמוכה, אתה ענק. היא אמיצה, אתה קצת פחדן. היא חכמה, אתה... פחות. אם הייתה לי האפשרות, הייתי שולחת לו ברגע זה מכתב וסטירה מצורפת. ואם השניים לא יהפכו לזוג עד סוף הספר, כנראה שהאתר של הסופר יתמלא בתגובות הלא-כל-כך-נחמדות שלי (כן, אני נעשית מפחידה למדי כשזה מגיע לזוגות בספרים).
נדהמתי כשגיליתי שקוונטין כבר היה בקוואג כמה פעמים. ושרד. ושהוא צייר לא רע. הייתי רוצה לראות כמה מהיצירות שלו... הן כנראה היו הופכות ליותר מפורסמות מהמונה-ליזה.