איך בחרתי את הספר?

24.01.16

כשהמורה לספרות הכריזה בוקר אחד על מצעד הספרים ועל יומן מסע הקריאה שעלינו לכתוב בעקבותיו, נהיה לי כאב ראש. נזכרתי ביומן הקריאה של כיתה ו', ומיד רציתי להתפרץ ולצרוח על המורה ולהגיד לה שתבטל את הפעילות, שהיא משעממת גם ככה ושהיה עדיף להעביר את השעות האלו בעוד דיונים בנושא שירים. ברור שלא עשיתי את זה, אבל בזמן שהיא הובילה אותנו לספרייה הבית ספרית חשבתי לעצמי שאני עומדת לקבל נכשל. כנראה, 'בלית ברירה', אני אאלץ לבחור ספר מתוך התריסר ואבחר את הדק ביותר, בידיעה שגם ככה לא אקרא אותו. 

לא, אל תבינו אותי לא נכון - אני אוהבת לקרוא. בבית שלי יש שלושה ארונות שעמוסים רק בספרים, וקראתי את כולם. אבל יומן מסע קריאה היא עבודה מתישה, ואף פעם לא מצאתי ספר שבאמת אהבתי. 

הציגו בפנינו את תריסר הספרים מתוך המצעד. היה שם ספר שכבר קראתי. כבר הייתי בטוחה שאקח אותו כדי לחסוך זמן קריאה, ואז ראיתי אותו. 

רקע הכריכה היה אפור-צהבהב, כולו עננים של אבק ועפר ששמש מנסה לחדור דרכם. הצבעים והאבנים ברקע נתנו לי הרגשה של חנק ועוינות, כאילו עומד להתרחש קרב עקוב מדם. האדמה הייתה שחורה, ובצדדים היתמרו הרים שעמדו להתמוטט. ובמרכז עמדה דמות מטושטשת שהייתה בבירור נערה. לבושה שמלת סחבות, שיערה פרוע, מחזיקה חרב, ופונה אל ענני העפר הנורא, מחכה. 
בראש ענני העפר התנוסס בגאווה השם 'דוּקְרב'. 

התחברתי אל הספר בשנייה אפילו מבלי שהבחנתי בכך, כשדמיינתי את עצמי במקום הנערה מול אחת המורות(בהזדמנות זאת אתנצל בפני כל אחת ואחד בצוות המורים, ואומר להגנתי שבעבודה זו נדרשתי לכתוב את האמת לאמיתה). מיד נגשתי אל הספרנית על מנת להשאילו, והיא העבירה את הספר מתחת לברקוד. "של דיוויד באלדאצ'י? בחירה מעולה."
באותו רגע חשבתי לעצמי, שאולי לציון שלי בספרות בכל זאת יש תקווה. 

"בראש ענני העפר התנוסס בגאווה השם 'דוּקְרב'"